<h1>סמ"ג עשין סימן רל"ה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
בדד ישב מחוץ למחנה מושבו מחוץ לשלש מחנות (תו"כ פי"ב). ושנינו במסכת כלים פ"ק (מ"ז) עיירות המוקפות חומה שבארץ ישראל משלחין מתוכן את המצורעין. בדד ישב תניא בתורת כהנים (שם) שלא ישבו אפילו טמאים עמו, מושבו מושבו טמא מכאן אמרו היה עומד תחת האילן ועבר אדם טהור תחת האילן נטמא היה הטהור עומד תחת האילן ועבר המצורע תחתיו לא טמאהו ואם עמד נטמא שהרי נעשה לו מושב (ע"פ לשון רמב"ם טומאת צרעת פ"י הי"ב), זאת הגירסה היא במשנה במסכת נגעים (פי"ג מ"ז ועיי' ר"ש) והוא עיקר, ומסיים בסיפא וכן באבן המנוגעת כאדם הנושא אותה (ר"ש) פירוש שצריך שיעמוד אבל לא מהלך אע"פ שהאבן אינה מהלכת ומוכיח מכאן בפ"ק דקידושין (ל"ג ב' ורש"י) דרכוב כמהלך. עוד שנינו במסכת נגעים פי"ג (מי"ב) נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים על רוחב ארבע אמות נכנס ראשון ויוצא אחרון. וכן שנינו שם (מי"א) ובמסכת כלים (פ"א מ"ה) שהמצורע מטמא בביאה שאם נכנס לבית בין בימי החלט בין בימי הסגר נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים ואף על פי שלא נגע בהן ונעשו ראשון לטומאה (ע"פ רמב"ם שם הי"ב).
